החלטה בתיק בש"פ 6916/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים עד תום ההליכים נגדו.

העובדות וההליכים

1.             בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, יוחסו למשיב 28 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות ועבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה. לפי פרטי כתב האישום, המשיב קשר ביחד עם אחרים קשר להביא לביצוע מעשי מרמה בדרך של יצירת מצג שווא של "עסק חי", במטרה לבצע "מעשי עוקץ" נגד ספקים שונים שבאמצעותם יקבל לידיו ציוד וסחורות רבי ערך. לפי כתב האישום, המשיב עמד בראש חבורה שביצעה עבירות מרמה שגרמו לנזק בסך של כמיליון ש"ח. למשיב מיוחסים שורה של מעשים במהלכם הורה והנחה את האחרים בחבורה לבצע את העבירות האמורות. בכתב האישום נקבע כי הנסיבות המחמירות לביצוע העבירות התבטאו בשיטתיות הביצוע; במספר העסקאות הגבוה אותם ביצעו הקושרים; בתחכום שעמד בבסיס הקשר שהתבטא בהתחזותם של הקושרים תוך שימוש בשמות בדויים ובשימוש באחרים לשם מימוש הקשר; בסכום הכסף הגבוה שהתקבל במרמה; ובשימוש במספר גבוה של צ'קים שניתנו תוך ידיעה שאין להם כיסוי. נגד שניים מהקושרים הוגש כתב אישום נפרד, ושני מעורבים נוספים נמלטו וטרם נעצרו על ידי המשטרה.

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 10.10.2013 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי שבו הסכים בא כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען נגד קיומה של עילת מעצר בתיק ועתר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט דחה את הדיון לצורך הצגת חלופת מעצר הולמת וערבים מתאימים. ביום 13.10.2013 התקיים הדיון בו נשמעו טענות הצדדים ונחקרו הערבים. בתום הדיון החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' אבו-טהה) כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, בהתאם למבחנים שנקבעו בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268 (1998) (להלן: עניין פרנקל) לעניין עבירות רכוש, אך ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצגה לפניו. זאת, לאחר שמצא כי מתקיימת עילת מעצר ברמה לא גבוהה; למשיב עבר פלילי שאינו מכביד; והחלופה כוללת פיקוח של מספר ערבים נורמטיביים, פיקוח אלקטרוני והפקדה כספית משמעותית. על כן, הורה בית המשפט על שחרור המשיב למעצר בית מלא בביתו, בתנאים הבאים: פיקוח על ידי רעייתו, גיסיו, דודו וחמותו; הפקדת מזומן בסך של 70,000 ש"ח; איזוק אלקטרוני; חתימה על ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח; ערבות של צד ג' של כל אחד מהערבים בסך 100,000 ש"ח; איסור על יצירת קשר עם המעורבים בכתב האישום; התייצבות לדיונים בליווי שני ערבים לפחות; וצו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. במעמד מתן ההחלטה ניתן עיכוב ביצוע למשך 48 שעות.

3.             מכאן הערר שלפניי. לטענת העוררת, לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ויש לעצרו עד תום ההליכים. ראשית, נטען כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש היא ברמה גבוהה על רקע המיוחס לו בכתב האישום. לדבריה, עבירות הרכוש שיוחסו למשיב בוצעו לכאורה באורח שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים שהוא בראשם, ושימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים. בנוסף, נטען כי אין בחלופת מעצר כדי להפיג מסוכנות זו, משום שאופן ביצוע העבירות המיוחסות למשיב מלמד שהוא יוכל להמשיך בכך באמצעות אמצעי תקשורת אליהם תהיה לו גישה מלאה במעצר הבית. שלישית, נטען כי קיימת עילת מעצר נוספת של שיבוש הליכי משפט והתחמקות מן הדין. לטענת העוררת, קיים חשש מיידי לשיבוש ההליכים מכיוון ששניים מהמעורבים בביצוע העבירות עדיין נמצאים בבריחה וכן משום שהסחורות והציוד שהושגו במרמה טרם נתפסו ויש חשש שהמשיב יפעל להסתרתם.

           לחילופין, מבקשת העוררת להורות על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את אפשרות שחרור של המשיב לחלופת מעצר, בכפוף לכך שתוצע על ידו חלופה שונה הכוללת פיקוח של מפקחים שונים והפקדת מזומן גבוהה בהרבה מזו שנקבעה. לטענת העוררת, נוכח היקף העבירות והתחכום שבביצוען, היה מקום לדרוש תסקיר מעצר מפורט על מנת שניתן יהיה לבחון על יסוד תשתית ראויה אם המשיב ראוי לאמון הנדרש כתנאי לשחרורו למעצר בית. עוד נטען ששחרור המשיב למעצר בית בביתו שלו איננו סביר, מכיוון שהדבר מעניק לו גמישות ארגונית וזמינות אמצעים לבצע עבירות נוספות. כמו כן, נטען כי המפקחים שמונו הם קרובים מדרגת משפחה ראשונה שעלולים לגונן על המשיב אם יפר את תנאי המעצר, וכי רובם עובדים במרבית שעות היום ועל כן יכולתם לפקח על המשיב היא מוגבלת ביותר. עוד נטען כי נוכח שווי הסחורות שהושגו במרמה היה ראוי לקבוע סכום הפקדה במזומן גבוה יותר מזה שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

4.             בדיון שהתקיים לפניי, סמך המשיב את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, בריחתם של שניים מהמעורבים בתיק אינה מקימה כל עילת מעצר סטטוטורית שכן אין חשש ממשי ליצירת קשר עימם, ואין להחזיק בו כ"בן ערובה" עד לתפיסתם. עוד נטען כי עילת המעצר שעניינה מסוכנות היא מוחלשת מכיוון שעצמת הראיות אינן ברף הגבוה, וכי במקרים קודמים, חמורים אף יותר, בית המשפט לא היסס לשחרר למעצר בית נאשמים בעבירות רכוש. נוסף על כך, נטען כי העבירות בהן הואשם המשיב בנסיבות ביצוען אינן מלמדות על מסוכנות, בעיקר נוכח התנהגותו של המשיב אשר לא נמלט כפי שעשו מעורבים אחרים בעבירות, הגיע למשטרה ושיתף פעולה כבר מהשלב הראשון של החקירה.

           לעניין הבקשה לבחון חלופה שונה למעצר ולקבל תסקיר מעצר, טוען המשיב כי שופט בית המשפט המחוזי שדן בתיק שמע את חקירתם של כל הערבים והתרשם לטובה מיכולתם לקיים פיקוח אפקטיבי על המשיב. משכך, אין מקום להעמיס על שירות המבחן ולפנות בבקשה לתסקיר מעצר. לצד זאת, נטען כי אין חשש למסוכנות בהשמת המשיב במעצר בית ממספר סיבות, ובהן העובדה שלפי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הוא נזקק לחבורה על מנת לפעול בעוד שבמעצר הבית נאסר עליו ליצור קשר עם מי מהמעורבים בכתב האישום; שאין כל ראיה המעידה על כך שיש לו קשר לרכוש שעשוי להצדיק את החשש מכך שהוא יעלים אותו; ושהמפקחים אינם כולם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ושמכל מקום הם זכו לאמונו של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

5.             לאחר בחינת נימוקי הערר ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינו להתקבל באופן חלקי. אין מחלוקת על כך שקיימות ראיות לכאורה וכי מתקיימת עילת מעצר. כבר נפסק כי על אף שבעבירות רכוש לא קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, עשויה לקום עילת מעצר בגין מסוכנות. "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור" (ראו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); כן ראו: בש"פ 6440/09 אבו רידה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (18.8.2009); בש"פ 6826/10 סמואל נ' מדינת ישראל (29.9.2010); בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד (2.5.2010)). העבירות המיוחסות למשיב ולחבורה שבראשה הוא עמד, שיש לגביהן ראיות לכאורה כאמור, הן חמורות וכוללות מעשי מרמה שיטתיים ומתוחכמים שגרמו לנזקים בסך של כמיליון שקלים. הדבר מצביע על הסיכון הנשקף מהמשיב לביצוע עבירות המסכנות את רכושו של הציבור וביטחונו באופן המגבש עילת מעצר נגדו, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. באשר לעילת מעצר של שיבוש הליכי משפט והתחמקות מן הדין לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים - אין לשלול חשש לשיבוש הליכים נוכח העובדה שהמשטרה עדיין לא תפסה את הרכוש שנתקבל במרמה ואף טרם עצרה שני מעורבים נוספים בעבירות שברחו. עוד יש לזכור כי למשיב הרשעות קודמות והוא אף ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה של 30 חודשים. נתונים אלה צריכים להילקח בחשבון באיזון הכולל שנערך עובר להכרעה בשאלת חלופת המעצר.

6.             גם אם אניח לטובת המשיב כי במקרה דנן לא ניתן לשלול מעיקרא אפשרות לשחרור בחלופה אשר תשיג את תכלית המעצר, מצאתי כי בהינתן המורכבות העולה מן המכלול עליו עמדנו, מן הראוי שהבחינה תיעשה על בסיס תשתית נתונים רחבה וכוללת לאחר שיינתן תסקיר מעצר של שירות המבחן. כידוע, תסקיר שירות המבחן הוא כלי חשוב בידי בית המשפט בבואו להכריע באפשרות שחרורו של עצור לחלופת מעצר. כפי שנקבע בסעיף 21א(ב) לחוק המעצרים, "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם". שירות המבחן הוא הגוף האמון על עריכת תסקירי מעצר. כגוף מקצועי ובעל ניסיון ומומחיות בנושא, מסייע שירות המבחן לבית המשפט בקבלת החלטה מושכלת ועניינית בעת בחינת חלופות למעצר. אכן, בית המשפט אינו נדרש להסתייע בתסקיר מעצר בכל מקרה ומקרה בו נדרשת בחינה עקרונית של חלופות מעצר. כך למשל, ומבלי למצות, יתכנו מקרים בהם עבירה שמיוחסת לנאשם היא חמורה וקשה במיוחד במידה כזו שלא יהיה לשופט צורך בסיוע של שירות המבחן (ראו בש"פ 9178/09 עאזם נ' מדינת ישראל (25.1.2009); בש"פ 7038/09 אבו אסעד נ' מדינת ישראל (14.9.2009)). עוד נפסק כי במקרים בהם אפשרות לחלופת מעצר לא ישימה על פניה, אין הכרח לסמוך את ההחלטה על תסקיר מעצר שערך שירות המבחן (ראו למשל בש"פ 9204/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (25.11.2009); בש"פ 649/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.1.2013); בש"פ 7953/10 חאלדי נ' מדינת ישראל 4.11.2010). לא זה המצב בענייננו.

           נוכח קיומה של עילת מעצר והסיכון שנשקף מן העורר לביצוע עבירות שניתן לבצען גם במעצר בית (לא כל שכן בביתו שלו), כמו גם החשש האפשרי מפני שיבוש, מתעוררים סימני שאלה באשר לטיב החלופה שהוצעה ויכולתה להגשים את תכלית המעצר. לפיכך, מצאתי כי קודם להכרעה בשאלת החלופה, יש להרחיב את מסד הנתונים הניצב לפני בית המשפט, ולצורך כך להסתייע בתסקיר של שירות המבחן.

7.             אני מורה אפוא לשירות המבחן למבוגרים לערוך תסקיר מעצר בתוך 14 ימים אשר יוגש לבית המשפט המחוזי, שיפעל כחכמתו. בהתייחס לבקשת העוררת לדרוש מהמשיב להציע חלופת מעצר שונה מזו שהוצגה בבית המשפט המחוזי, אציין כי אינני רואה לנכון - בשלב זה - לקבוע מסמרות בשאלה זו. גם בעניין זה, יפעל בית המשפט המחוזי לפי שיקול דעתו.

הערר מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל. המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, ‏י"ג בחשון התשע"ד (‏17.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   יק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: